קיבוץ געש
קיבוץ געש
חסר רכיב

יונתן נפרד מדודה יפה/ מאת יונתן ברקן

13/05/2019

דודה שלי יפה - ביום חמישי האחרון, רצה הלו"ז וסיימתי את היום שלי ביפו. אולי זאת סתם הייתה תחושה פנימית אבל עצרתי שם לכמה דקות, ישבתי על ספסל, עוצר לרגע לנשום את הים מול השקיעה ואת הסיפורים שלך על הילדות ביפו שפתאום חזרו אלי. את חלקם שמעתי ממך, את חלקם מהבנות והמשפחה בקונסטלציה כזאת או אחרת. גם באותו רגע, כשאולי ידעתי או לא ידעתי שאנחנו עושים איזושהיא סגירת מעגל כאילו ישבת שם איתי, בשקיעה של יפו וזכרתי אותך מחייכת. חזרתי אחורה לשיחות שלנו שתמיד נגמרו בחיוך בכלל לא משנה על מה דברנו. היינו יכולים לדבר על אקטואליה או משהו ששמעת ברדיו באותו יום או על הקיבוץ או עלינו או על כל דבר אחר בעולם.

 

זה תמיד התחיל ב"תגיד רצית לשאול אותך משהו" למרות שהיה ברור שאין שם שום סימן שאלה בסוף המשפט ומיד תגיע אמירה מאוד ישירה שתגלוש לשיחה מלאה צחקוקים ומשם לאינפוטים מאוד מדויקים שיזמינו סיפור.

סיפור על פעם מתקופה אחרת של יפו או כרמיה או געש של פעם. וכשאני הייתי מדבר, תמיד היית מהנהנת. לא תמיד הצלחתי להבין אם זה הנהון של הסכמה או שאת פשוט לא רוצה להתווכח אבל תמיד זה היה נגמר בחיוך. ככה אני ארצה לזכור אותך, את דודה שלי יפה שצוחקת ומחייכת ומסיטה את המבט הצידה כשהיא צוחקת  - כאילו לא מיישרת מבט עם הצחוק ומניפה את היד בנונשאלאנטאולי קצת מתביישת, אולי זה החינוך, לא לצחוק עד הסוף ואולי רק רצית להשאיר אותו עם טעם של עוד ומבט בעיניים של כן...כן... אני יודעת.

אולי זאת רק הייתה עוד אחת מהדרכים של דודה שלי יפה לקחת אותנו לעולם שלה: עולם מופלא של קסם ויצירה, מלא צבעים ובדים ומשיכות מכחול של צבע על משי ובובות שקופצות מקרונות רכבת מהוילון על הקיר ופילים ממולאים. כל ביקור בחדר עבודה שלך, היה כמו להכנס לממלכה קסומה.

הולכים עד הסוף במסדרון של הקומונה ומגיעים לחדר של יפה  - ושם, בתוך העולם הזה של דוגמאות של בגדים ותמונות וסרטי מדידה שנראו כאילו הבאת אותם מאיזה סרט תקופתי ומלא מלא דברים שאוטוטו יהפכו למשהו אחר והרדיו דולק ברקע ואנשים מדברים בקולי קולות על עוד איזה דיון לא חשוב על כלום או סתם מוזיקה, שם הכל היה מתחבר ושם פתאום היה הגיון.

 

ופתאום חלקים קטנים של בד או חומר היו משתלבים עם סיפור או שיחה והיה סדר בעולם. שם, בממלכה הקוסמה של יפה, בחדר הקטן בקצה הקומונה, יכולת להיות מה שרצית. בכלל לא משנה אם הגעת בגלל קפל במכנס שצריך דחוף דחוף דחוף ויפה כמובן הייתה עוזבת את כל העיסוקים האחרים וחוזרת איתך רגע למציאות של תיקון ולאט לאט ככל שהתיקון היה מתקדם המציאות הייתה קצת מתפוגגת וקצת מהקסם של החדר של יפה היה נכנס לכל השאר. בעיקר כי עם יפה יכולת להיות מה שאתה רוצה ומי שאתה רוצה ותעשה מה שעושה לך טוב והעיקר שתהיו מאושרים וכל השאר לא משנה. היו פעמים שאמרת לי את זה בשיחות והמון פעמים

 

שזה פשוט עבר בכל מה שעשית ויצרת. אז ככה ביום חמישי האחרון, כשישבתי ואולי כבר קצת נפרדתי ממך, ביפו שאהבת לספר לי עליה בשקיעה, חזרתי לרגע לממלכה הקסומה של יפה. וקצת כמו אבקת קסמים, פזרת את הצחוק והשמחה והישירות שלך בכל מה שעשית ויצרת והשארת לנו המון תזכורות לזה שמסתכלות עלינו כמעט בכל חדר בבתים של חברים ומשפחה, כי תמיד ידענו שכשמישהו עובר דירה או מוליד ילד – יהיה בבית הזה משהו שאת יפה יצרת ועכשיו אני פשוט מסתכל על הבובה שמציצה מחלון של רכבת בד או בובת פיל שאיזה ילד מחבק ומרגיש שהשארת לנו שם קצת מהאבקת קסמים שלך: מהצחוק עם המבט המבויש טיפה, מהנכונות הגדולה תמיד לעשות בשביל אחרים ובעיקר בשביל לחלק לכולם חלק קטן מהממלכה הקסומה שבה אתה יכול להיות מי שאתה רוצה ולהיות מה שבא לך  -אבל רק תהיו שמחים.


תגובות לדף זה
תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

חסר רכיב