קיבוץ געש
קיבוץ געש
חסר רכיב

פרידה מאמא יפה/ מאת ליאת ברקן

14/05/2019

קשה לי לעמוד כאן ולדבר על אמא שלי. אני לא יודעת איך לספר בקצרה כל מה שיש לי לומר לה, ועליה.

 

הסיפורים של אמי על ילדותה היו ציוריים ומלאי קסם, כמו הציורים של נחום גוטמן שהיא מאד אהבה. אבל היה בסיפורים גם צד קשה. אמא גדלה בתנאים לא פשוטים, והקושי הסתתר בין השורות.

אמא גדלה בשכונת עג'מי ביפו. ההורים שלה - דוד ולובה - נפגשו אחרי המלחמה במחנה עקורים באירופה. שם גם נולדה אחותה הגדולה של אמא, טובה. הם עלו ארצה, ושוכנו עם עוד כמה משפחות בבית ערבי ביפו שתושביו ברחו. אמא זכרה את הבית הזה בגעגועים כל חייה. בימי הגאות, היו מי הים מלככים את גדר הבית.

 

אמא סיפרה כי סבא וסבתא לא קנו לה בכל ימי ילדותה שום צעצוע, ספר או משחק. גם בגלל שלא היה כסף בבית, וגם בגלל שהדברים הקשים שהם עברו בשואה גרמו להם להחשיב משחקי ילדות לשטויות… אמא היתה ילדה חולמנית ויצירתית, והיתה משחקת במקלות ובאבנים ויוצרת בהם עולמות שלמים. כשגדלה מעט, הפכה לתולעת ספרים והיתה מבקרת בכל הספריות שבסביבה ומבלה שעות בקריאה על גדר הבית או בעליית הגג, עם רעש הגלים ברקע. בגיל 16 , כך סיפרה לי, התחילה לעבוד בשמירה על ילדים, וחסכה פרוטה לפרוטה כדי לקנות לעצמה את מכנסי הג'ינס הראשונים בחייה.

 

כשהפכה בעצמה לאמא, זכרון המחסור שבו גדלה יצר אצלה צורך כביר לתת.

אמא שלה ניצולת השואה היתה נותנת לה פה ושם קצת כסף, כדי שתקנה "אוכל לילדים". אמא לקחה את הכסף, וקנתה בו מזון רוחני.

היא קנתה לנו לגו, פליימוביל, וכל סוג מוכר של משחק הרכבה. היא קנתה חומרי יצירה מכל המינים, כולל חומרים שבקיבוץ אף אחד לא הכיר. היא קנתה פאזלים, משחקי קופסא, ספרים, כלי נגינה, ובובות מכל הסוגים. היא אספה מסמרים, כפתורים, תחרות, וצדפים, ומילאה בהם קופסאות וארגזים. היא תפרה לנו תחפושות עטירות מלמלה, של נסיכות ופיות. היא הקיפה אותנו בשפע צבעוני, מגוון ויצירתי.

יום אחד, רכזת החינוך של קיבוץ כרמיה, שם גרנו, באה לבקר והזדעזעה ממה שראתה.

היא לקחה את אמא לשיחה. והודיעה לה שהיא מפנקת ומקלקלת אותנו. ששום יצור תבוני ויצרני לא יצמח מתוך בלאגן שכזה. היא הנחתה אותה לסגור את כל השפע בארון, ולהוציא בכל פעם רק דבר אחד.


אמא החשיבה מאד את החינוך הקיבוצי, אבל זו היתה הנחיה שהיא פשוט לא יכלה לעמוד בה. שום יועצת חינוך לא יכלה לדכא את התיקון האדיר הזה, שהיא עשתה לימי ילדותה.

 

אמא ביקשה לתת לי הכל. היא נתנה לי, כמו מתנות קטנות, את כל מה שהיא אהבה.

היא נתנה לי את סיימון וגרפונקל, את חווה אלברשטיין, את הביטלס. את לאונרד כהן. היא נתנה לי את נחום גוטמן, ואת נתן אלתרמן. היא הכירה לי את אריך קסטנר ואת אסטריד לינדגרן. היא שמה לי ביד את "מאה שנים של בדידות", ואת "אל תגע בזמיר". היא לימדה אותי לרקום ולתפור, iליצור בכל חומר אפשרי. וכשהייתי קטנה ופחדתי להשאר בלילה לבד בבית הילדים, היא היתה מבטיחה שאם אלך לישון, היא תבוא בלילה ותשאיר לי ציור. והיא תמיד באה. נשארו לי מאותה תקופה ערמה של מכתבים קטנים, עם סיפורים וציורים צבעוניים.

אמא לא נתנה רק לי. היא תפרה תחפושות לכל החגים וההצגות. היא סייעה לכל מי שביקש עזרה בתפירה, והיתה גאה מאד בכך שיכלה, גם בהיותה חולה, לתקן מדים לחיילות ובגדים לכל מי שנזקק לכך. היא לא עשתה את זה רק בשביל הכנסה, זה היה חשוב לה ונתן לה המון סיפוק.

החיים של אמא לא היו קלים. אביה, אמה ואחותה היחידה מתו בהיותה צעירה והיא נותרה יחידה למשפחתה. הבית שאהבה ושבו גדלה ביפו נהרס עד היסוד.. במשך שנים היא התמודדה עם צללים מהעבר, ועם מחלות שהגבילו את צעדיה, הקשיחו את אצבעותיה, והיא נאבקה בהן כל השנים והמשיכה ליצור. תמיד המשיכה ליצור, זה נבע מתוכה. היא היתה יצירתית בצורה מדהימה.

אבל המאבק גבה מחיר. היא היתה פחות שמחה. והיה לה קשה לקבל מאיתנו בחזרה.

 

יש רגע אחד קטן שאני נתתי לאמא, ואותו רציתי לזכור, וגם לשתף.

 

אמא אהבה מאד את השיר "בלקבירד" של הביטלס.

בכל פעם שהשיר הזה היה מתנגן היא היתה מזדקפת ואומרת, איזה שיר יפה! אני כל כך אוהבת את השיר הזה!….

בחתונה שלי, ברגע מסוים, ניגשתי וביקשתי מהדי-ג'יי לנגן את השיר. ואז רצתי מהר והתיישבתי לא רחוק ממנה.

טוב, אתם תסכימו איתי שזה לא בדיוק השיר שרץ הכי חזק בחתונות.

 

כשהצלילים הראשונים של השיר נשמעו, אמא הזדקפה כמו תמיד, ואמרה, איזה שיר יפה! אני כל כך אוהבת את השיר הזה!…  היא הסתכלה מסביב בפליאה, התבוננה בחתונה ובאנשים השמחים מסביב, ואני התבוננתי בה.

אמא היתה תמימה, היא לא חשדה בי שניגנתי את השיר. זה היה לה טבעי שהוא יתנגן פתאום. ויכולתי לראות שהיה לה מין רגע כזה, כמו שיש לכם כשאתם במקום טוב, וכל מי שאתם אוהבים נמצא לידכם, ופתאום יש ברקע את השיר שאתם הכי אוהבים, ואתם נושמים עמוק. רגע של אושר. קסם וחסד.

זה היה רגע קטן שהרגשתי יחד איתה. רגע שנתתי לה.

 

אמא יקרה, אני מאמינה שאת עכשיו במקום טוב, מוקפת במשפחה שלך ובאנשים אחרים שאת אוהבת. את לא סובלת יותר. ואולי יש אפילו שיר של הביטלס ברקע. אני אוהבת אותך. תנוחי בשלום ובשלווה.


Blackbird:

מילים: John Lennon / Paul McCartney

 

 

Blackbird singing in the dead of night

Take these broken wings and learn to fly

All your life

You were only waiting for this moment to arise

 

Blackbird singing in the dead of night

Take these sunken eyes and learn to see

All your life

You were only waiting for this moment to be free

 

Blackbird fly, blackbird fly

Into the light of the dark black night

 

Blackbird fly, blackbird fly

Into the light of the dark black night

 

 

Blackbird singing in the dead of night

Take these broken wings and learn to fly

All your life You were only waiting for this moment to arise

 


תגובות לדף זה
תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

חסר רכיב