קיבוץ געש
קיבוץ געש
חסר רכיב

פוסט מאת אינגריד ויימן גלברד

23/07/2019
רדי
גדלנו ביחד, בבית הילדים, ישנים, אוכלים, פוחדים, ילדי שמש, יחפים
שנינו גדלנו והתבגרנו, לא היינו חברים, אבל תמיד בזוית העין נפגשים, מגששים, ללא מילים, מה שלא נעשה אנחנו קשורים. התגייסנו כמעט ולא נפגשנו...
השתחררנו ושוב נפגשנו ובזוית העין שלך משהו השתנה, היית עצוב נורא...מילמלתי לך מה העניינים והיית עייף מדי לענות לי, עשית לי עם העיניים מן סימן כזה של ככה ככה, חייכתי אלייך מן חיוך מבויש ולא מועיל, לא באמת ידעתי מה לומר לך, החזות העוצמתית שלך ידעה להסתיר טוב טוב את הכאב שהתחולל בפנים
לימים, הגיעו אלי הסיפורים על כך שהיית מהכוח הראשון שהגיע לזירת ההתרסקות באסון המסוקים, על המראות הקשים שלא הרפו ממך
כדרכך באלגנטיות האופיינית לך השתחררת מהצבא שלם! זקוף! חסון! אבל שבור ומפורק מבפנים
שלחו אותך לדרכך פצוע ומדמם, מתעלמים מהעובדה שהיית רק בן עשרים כשנתקלת בכל המראות הכל כך קשים
אם רק היתה לך יד שבורה, היו מגבסים אותה, חתך היו תופרים, אבל לב שבור ונפש פצועה איך מתקנים?? 
בקיבוץ חונכנו לסבול בשקט, להטמע בסביבה, לא ביקשת עזרה, כי ככה זה! שורדים
73
חיילים נהרגו באותו לילה נורא, 73 הפכו גיבורים! ומה עם החיים? הם אלו שצריכים לסחוב את הזיכרון, את המראות, הסיוטים
רדי היקר, אתה סחבת על כתפייך החסונות את כל המעמסה והכאב הזה עד שלא יכולת עוד וגם אז לא ביקשת עזרה. כל כך הרבה שנים של מאבק בשיגרה, בלילות בלי שינה, העצבות שלא מרפה
התמודדת בגבורה אבל גם גיבור על הופך לבן אנוש וככזה מתעייף, וזה בסדר
עצוב לכולם כל כך, תמיד אומרים שכל אדם צריך לראות את הלוויתו, היית צריך ליראות...עוד באותו יום ארור התקבצו מלא מחברייך ואנחנו בני כיתתך, הסתובבנו ליד ביתך במן יצר חייתי כמי שפגעו להם באחד מהלהקה, קיווינו לנס....שלא קרה
אתה גיבור רדי! וככזה יזכרו אותך! ככה מגיע לך
28.6.1977 - 21.7.2019 



תגובות לדף זה
תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

חסר רכיב