קיבוץ געש
קיבוץ געש
חסר רכיב

נפרדים מרדי/ מאת נועה טמים

28/07/2019

רדי,

עבר שבוע מאז שהלכת ואני מנסה לארגן את המחשבות לכדי מילים...

הכרתי אותך ממש רק בשנים האחרונות, תמיד היית החבר של אלון, זה שנכנס אלינו הביתה בכזאת טבעיות, מחפש בארונות את הממתקים של הילדים, שותה איזה כוס תה או קפה וממשיך לדרכו.

הנוכחות שלך תמיד הייתה לי נעימה, היית נכנס בשקט ושואל במבט של ילד "מה את מכינה?", היה לך כישרון בלתי מוסבר תמיד להגיע רגע אחרי שסיימנו לטגן את השניצלים, או בדיוק בזמן בו הייתי מכינה איזה עוגה או משהו טעים אחר, כמובן שהיית נשאר לטעימות ולאחר מכן נשאר לשיחה ארוכה, ואז שוב ממשיך הלאה אל חבר אחר, אל כוס תה נוספת עם עוד מישהו...

באותו שקט שהיית נוהג להיכנס אלינו הביתה ככה גם נכנסת לי ללב והפכת לחלק, ומחבר של אלון הפכת להיות גם חבר שלי. פשוט ככה.

היית מגיע אלינו כל ערב, כמעט כמו אינסטינקט, כשלוקה הייתה נובחת ידענו שזה אתה שם בחוץ, אפילו בלי לראות מי זה ידענו שתגיע כי זה מה שעשית מידי יום, ואני תמיד אמרתי לך שכל עוד אתה ממשיך להגיע אז אני פחות דואגת...

אבל האמת שדאגתי מאוד, כי משיחה לשיחה הבנתי את חוסר הנחת שבו אתה שרוי, הבנתי את גודל המועקה בגלל מחשבות שלא משחררות, הבנתי את הרצון שלך להיות 'חלק מהמשחק' ואת חוסר היכולת שלך להבין איך לעשות את זה ומאיפה בכלל להתחיל. ואתה ניסית... ניסית בלי הפסקה... עד שכבר עייפת.

ואני חושבת לעצמי עד כמה עוצמות הכאב שחווית הן בלתי נתפסות, כל כך גדולות הן היו עד שהיית כמו מפקיד חלקים מהן אצל כל חבריך, אצל כל אחד חלק קטן אחר כי הכל ביחד היה פשוט גדול מידי וכבד מידי כדי לשאת לבד, אבל אתה בעצם נשאת את כל זה לבד, למשך הרבה מאוד זמן, עד שנשברת. 

ועדיין, מתוך כל הכאב הזה מה שראיתי בך זה בן אדם רגיש, נעים, נבון, אדיב, יצירתי וזכיתי להכיר חבר...   אז תודה לך על כל זה -  על הזמן, על השיחות, על הנוכחות, על השקט שהבאת איתך, על הפתיחות והכנות שבדבריך.

באותו ערב של יום ראשון בו לא היית יותר,  שאלתי את אלון לשלומו והוא ענה בפשטות תשובה קצרה שמסכמת את הכל, הוא אמר – אני עדיין מחכה שהוא יגיע לכוס תה... ואני יושבת בחוץ על הספסל שחלקנו פעמים רבות, משקיפה על השיחים שבחצר שלך וגם

אני, כמו אלון, עדיין מחכה שתגיע לכוס תה...

רדיי, אתה תחסר לי מאוד, אני מקווה שמצאת את אשר חיפשת,

צר לי על לכתך אבל מבינה את הבחירה שעשית,

תנוח על משכבך בשלום ובהמון שלווה

משפחת פילס, ליבי איתכם

 

נועה





תגובות לדף זה
תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

חסר רכיב