קיבוץ געש
קיבוץ געש
חסר רכיב

68 שנה לעלייה על הקרקע/ מאת דב ניימן

05/08/2019

גרעין געש, עולי דרום אמריקה חניכי "השומר הצעיר" ממספר ארצות דרום אמריקה, עלו טרם קום המדינה בשנת 1946 לקיבוץ נגבה. היו אלה שלושה חברים. יתר חברי הגרעין  עלו בשנת 1947. אני זכיתי להיות בנגבה חמישה ימים אחרונים בסוף 1948. הודות לאברהם דרורי, שבחיפה הכרנו בהיותו פעיל הסוכנות, נסענו עם קומנדקר צבאי שעשרות כמוהו הסתובבו במרכז של אז, רחוב הנמל. היו אלו ימים של סיום מלחמת השחרור. זוכר את האווירה של העיר, אפורה עם "ריח של מלחמה". משם  נסענו עד תל אביב עם חיילים ואזרחים. בדרום תל אביב, היה טור ארוך לנוסעים לנגב. הגענו לצומת, ואז עלינו על "קומנדקר" אחר, עם חיילים שלחמו עם חברינו למקלחת, כפי שסיפר לי דרורי, שם פגשתי חברים שאיתם היינו יחד בהכשרה חקלאית והכרתי בתנועה בפגישות בעיר הבירה בארגנטינה. ואיני יכול להמשיך שורות אלו בלא להזכיר חברים שהלכו לעולמם.

הגרעין הלטינו אמריקאי, הסוכנות ומוסדות ההתיישבות של אז החליטו לחלק את הגרעין, ולשלוח אותנו לשני קיבוצים ותיקים, מעברות שבעמק חפר, ואילון שבגליל המערבי. כשנה היינו בשני הקיבוצים, וכמובן היו פגישות ושיחות על רצון ועוז רוח להקים קיבוץ שייצטרף להתיישבות העובדת של הקיבוץ הארצי, וייצג את יהדות דרום אמריקה.

בשנת 1950 סיימנו את ההכשרות בקיבוצים ועברנו ל"עלי קאסם". אז פעל נציגנו אל מול הסוכנות היהודית לקבל שטח ולבנות קיבוץ. הדרישה התקבלה ובשנת 1950 התחלנו לעבור (חלק מהקבוצה) על מנת להקים צריפים, פחונים, אוהלים. בינתיים עבדנו במספר מקומות למען הפרנסה. למשל בקיבוצים העוגן, יקום, ובפרדסים של האזור: גן שלמה, ליטוינסקי ועוד. אחרי העבודה חזרנו ל"עלי קאסם" עד שהגיע היום הנכסף ועברנו לנקודה של מול הים. ראוי לציין שקיבלנו שטח שממה וחול עמוק ומספר הרי חול שעם הזמן הורדנו אותם על ידי טרקטור ענק, שהוריו של חיים לוין, רכשו יחד איתנו ונשאר כמתנה לעבודה ולפרנסה. אגב, מי שלא יודע, הטרקטור די 20 עבד גם בגעש וגם בעיר נצרת עילית שהממשלה החליטה להקים והיום הוחלט לקרוא לעיר היפה, "נוף הגליל".

אציין שהחברים שעבדו על הטרקטור הענק הם: אברהם סלוצקי, יעקב לרנר, נחום מנדל. לכולם יש יורשים בהמשך הדור של קיבוצנו. דרכנו לא היתה קלה. בתחילה כמו כל קבוצה שמקימה מפעל, גם כמובן קיבוצים נוספים, של אותם ימים, היינו ללא חשמל כשנתיים ימים.

האוכל היה בצנע, מצבה של מדינת ישראל החברתי והכלכלי היה קשה מאוד. רבבות העולים מתימן ומארצות אפריקה ואמריקה חיו בתנאים קשים מאוד ב"מעברות" ויחד עם זאת היה טרור המלחמות, כי ערביי ישראל והמדינות השכנות לא השלימו עם קיומנו כאן במזרח התיכון לידם.

יחד עם כל זאת רוחנו עמדה איתן, קלטנו נוער, חברים ערבים שאני טיפלתי בהם. עבדנו במסגריה כי הם רצו ללמוד ריתוך. והנה בנינו ובנותינו מתפתחים וכולם נותנים יד לבניין הקיבוץ. בשנת 1960, מגיעה השלמה "מעוז" שדחפו קדימה יחד עם המייסדים את המפעל שהתחלנו, געש נמצא "על מפה" ומשמש בית לכולנו, סבים, הורים, בנים, ילדים ונינים נינות.


תגובות לדף זה
תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

חסר רכיב