פיאז'ה, ויגוצקי, מונטסורי וכיתות רב גיליות

תיאוריות הלמידה מבית מדרשם של פיאז'ה, ויגוצקי, מונטסורי ודיואי מבוססות על ההכרה בהבניה תהליכית של ידע ומושגים, תוך כדי מגע ישיר ופעיל (פיזי ו/או מנטאלי) בין הילד לבין סביבתו התרבותית, החברתית והחומרית ובדיאלוג מתמיד איתה. על בסיס עקרון זה של הבנייה רציפה ואקטיבית של מערכות החשיבה יש לתכנן את סביבות הלמידה בכיתות ובבתי הספר, כך שהלמידה המשותפת תקדם ותפעיל רמות חשיבה מגוונות (לביא, 1991, סלומון, 2000).

המטרה המרכזית של המסגרת הכיתתית הרב גילית היא לנצל את הפער ההתפתחותי בין הלומדים כדי לאפשר למידה של ילדים מילדים וחשיפתם למגוון טווחי ושלבי התפתחות ועשייה. עבודת צוות, שיתוף פעולה, יחסי גומלין בין תלמידים – כל אלה עשויים להשפיע על למידה משמעותית, ההישגים הלימודיים, החברתיים והרגשיים של הילדים, באם ינווטו נכון, אך התיווך והמעורבות של המורה הכרחיים בהכוונת הקשרים הנוצרים בין העמיתים, למען קידום נכון של מגוון טווחי ההתפתחות הללו ((Kasten, 1998, Kinsey, 2001, Moen, 1999, Stone, 1996. קשרים בין עמיתים עשויים להתרחש באופן טבעי ואקראי או באופן מובנה ומכוון. השיח והדיאלוג בין שותפי הלמידה בכיתה, ילדים במגוון גילאים ומבוגרים - הוא המפתח ללמידה פעילה ומשמעותית. פעמים רבות אנו יוצרים בהוראה מצבים של תקשורת חד-סטרית, מן המורה אל התלמיד, שלא מתקיים בה שיח של ממש. לעומת זאת בין שני ילדים שיש ביניהם סמיכות - ולא זהות - במבנה הקוגניטיבי, גבוהה ההסתברות שתהיה תקשורת דו-כיוונית ושיתרחש תהליך של שינוי ולמידה. בקהילה לומדת כזו משתנים גם תפקידי המורים ואופני השיח ביניהם לבין התלמידים. כך מרוויחים התלמידים פעמיים - גם מהשיח הלימודי בינם לבין עצמם וגם מהשיח הדיאלוגי עם המורים, שהופכים להיות המתווים, המתווכים, החונכים, המתאמים והמכוונים את הלמידה בכיתה (Brown, 1994, Harmon, 2001).

המושגים התיאורטיים היסודיים שעל בסיסם יש טעם בקיבוץ ילדים בכיתות לא ע"פ גיל אלא ע"פ טווח גילאים מסוים הם המושגים: ערעור קוגניטיבי ופנוקפיה של פיאז'ה, תקופות הרגישות של מונטסורי וטווח ההתפתחות הקרובה של ויגוצקי. המושג הביולוגי פנוקפיה (phenocopy) אותו פיתח פיאז'ה בשנות עבודתו האחרונות, משמעותו העיקרית היא קיום אינטראקציה דיאלקטית רצופה בין התפתחות ללמידה. ההתפתחות משפיעה על הלמידה, אך הלמידה משפיעה אף היא על ההתפתחות. מושג זה קרוב מאוד למושג טווח ההתפתחות הקרובה של ויגוצקי (לביא, 1991). תקופות הרגישות של מונטסורי מקבילות לשלבי וטווחי ההתפתחות של ויגוצקי ופיאז'ה (ויגוצקי, 2003, פיאז'ה, 1974, Montessori,1995). בתי הספר והגנים של מריה מונטסורי מאורגנים כולם בטווחי גיל של 3 שנים (3-6, 7-9, 10-12) בין הילדים, והרציונאל המונח במבנה זה נעוץ בתקופות הרגישות המתאימות ללמידה של מיומנויות שונות נמשכות, לדעתה, בערך בטווח גילאים זה.

הלמידה הרב גילית הייתה במשך עשרות שנים הלמידה המקובלת ברובן של המדינות המפותחות והמתפתחות. למרות זאת, הרוב הגדול מאוד של התלמידים ברחבי העולם לומד בכיתות מסורתיות - מדורגות גיל.