קיבוץ געש
קיבוץ געש
חסר רכיב

הולך עד הסוף / מאת טיטו (ישראל) פלדמן

11/02/2019

הולך עד הסוף

 

צבי פאוסט שהכרתי

הכרותי  הראשונה עם צבי פאוסט היתה  בשיחות הקיבוץ. צבי  של שיחות הקיבוץ לא היה מעולם מהדוברים הפופולריים. קשוח, הולך עד הסוף, "לא מבין עניין" , יקה בין דרום אמריקאים. נביא זעם. איש שקשה לאהוב.

יום אחד יצאתי לסמינר לרכזי תרבות  בגבעת חביבה. באחד הערבים התקיים פולמוס על דת ויהדות כאשר משני  צדי המתרס  עמדו הרב מנחם הכהן אז רבה של כפר שמריהו  וצבי פאוסט.

צבי הציג תיזה ברורה. חד משמעית. ללא פשרות כדרכו. בלי לחייך ולו פעם אחד. אנחנו התנועה הקיבוצית יורשיה האמיתיים של היהדות ההיסטורית ... למה? (למשל ראה האיסיים על פי יוסף בן מתיתיהו שחיו חיי שיתוף. שאהבו את המלאכה ולא את הרבנות...וכו')

האיסיים (על פי מה שידוע היום  במחקר מגילות קומרן  וכת המדבר, היו סבי התק"ם בדיוק כמו שבברית המועצות לימדו שספרטקוס היה אבי הקומוניזם..) אבל הרטוריקה של צבי היתה מדהימה.  הרב ירד מהבמה עם חיוך סלחני אבל מודע לתבוסתו. אני בטוח שחלק לא קטן  מרכזי תרבות שנכחו בקהל משוכנעים  עד היום  שאנחנו נכדים של האיסיים. כי כה אמר צבי.

ולי היתה הארה פרטית שמעבר לדלת שלי, שוכן ענק אינטלקטואלי מחופש לקיבוצניק ומאז צבי הפך אצלי דמות מרתקת ומושא להערצה.

נפגשנו שוב במטע. הוא הגיע למטע לא במקרה. העבודה הפיזית היתה אז בראש סדר היקום. וצבי כאדם בעל ערכי ברזל  רצה להיות במקום הנכון כדי שכנאה מקיים יוכל להיות נאה דורש. (ועוד במגרש הביתי של צבי שחר ...) נדמה לי שהוא שילם מחיר אדיר אבל אולי אני טועה כי הוא  ממש אהב את עבודת השדה. וגם העצים ששמעו מוסיקה קלסית בוקעת מהטרנזיסטור שלו אהבו אותו.

היתה בו  מן תמימות לא מובנת מאליה באיש קשוח כזה וגם רגישות שלא בטוח שבני פלוגתו הרבים היכירו בה. יום אחד אחרי ההטפה היומית של צבי בארוחת 10 נגד הדרום אמריקאים בקיבוץ....הערתי לו הערה שטותית שאם הדרום אמריקאים היו מחוללים את השואה בטח 4 מיליון היו ניצולים בזמן הסיאסטה ושהליכה הטאוטונית  עד סוף לא תמיד לברכה...  להפתעתי המוחלטת  פליט ליל הבדולח הסתובב לעברי, חשב לרגע ואמר ברצינות תהומית... "בחיי שעל זה לא חשבתי...."

פגשתי אותו שוב  בויכוח על הנצחה של הגרעין בנגבה ונדהמתי  שוב מהיכולת של האלחוטן (מיל) ללכת עד הסוף . חברי נגבה מיעטו, זלזלו, לעיתים הלכו צעד קדימה ושניים אחורה בהכרת חלקו של הגרעין וצבי לא ויתר  על שום אירוע עד שדומה שכל פעם שהתקרב יום נגבה... החברה שם נכנסו לכוננות ספיגה מפניו. בסוף גילם המופלג של גיבורי שני הצדדים הוא שקבע את הפיוס... אבל אני משוכנע שצבי עקב אחריהם עד יומו האחרון.

ולסיום, כאשר תמים חיים של טעם לא נפקד זכר פועלם: הניסיון של יחידי סגולה ליצור זהות יהודית תרבותית  חילונית לא נמוג וגני הילדים  לא רק בתנועה הקיבוצית מלמדים חגים ללא כיפות. היום כאשר מתרבים מנשקי המזוזות  מן הראוי להודות לאותם אלו שעשו לילות כימים ליצור תרבות יהודית אחרת. תרבות שתתמקד בתוכן  האותיות החבויות בתפילין ולא באובייקט עצמו. צבי פאוסט היה אחד מהם.

 

תגובות לדף זה
תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

חסר רכיב