קיבוץ געש
קיבוץ געש
חסר רכיב

דברי פרידה מסבתא/ מאת טניה פרנס

10/04/2019

סבתא שולה, אהובה שלי,

חיוך שכולו רוך וזוג עיניים קורנות מאושר,

למראה כל אחד מיקירייך,

ככה אני זוכרת אותך היום.

חמה, אוהבת, דואגת תמיד

וכל כך, כל כך שמחה במשפחתך.

כמה מעט ידעתי עלייך.

מטבע הדברים, כשאדם משלים את מעגל חייו

צפים ועולים זיכרונות וסיפורים ששקעו ונחו

במעמקי השנים שחלפו.

מספרים עלייך סבתא....

את היית אישה משכילה ופורצת דרך בתחומך בקיבוץ.

היית מהפכנית בדרכך והבאת בשורה של תקווה מול עצות של ייאוש.

בחכמת לבבך, ידעת שכל זרע עתיד להנץ ולתת פריו, אילו רק יקבל את התנאים המתאימים לו.

בכוח אמונתך באחרים גרמת לאחרים להאמין בעצמם וביכולותיהם.

את כל זאת ועוד מספרים עלייך.

ואני מקשיבה ולומדת עוד קצת על מי שהייתה הסבתא שלי.

איתך ביליתי את רוב החופשות מבית הספר כשהייתי ילדה, ואותך וגם את סבא ביקרתי כמעט בכל השבתות והחגים.


בחיקך למדתי שירים, סיפורים ומשחקים... ועם כל זאת, כה מעט ידעתי עלייך.

במבט לאחור אני רואה ומבינה שבזמן שביליתי איתך , בדרכך, את היית מסורה להעצמת נקודות החוזק שבי, כילדה, כל כך אהבתי לצייר.

אני זוכרת אותך מדפדפת יחד איתי בספרי האומנות הרבים שלך ושל סבא.

זה ואן גוך וזה מאנה, אלו האימפרסיוניסטים ואלו הריאליסטים. "שימי לב, תסתכלי על משיכות המכחול... הן רכות וארוכות, את רואה?"

את סיפור הילדים שכתבת על כושי, הכלב של הקבוצה ביקשת ממני שאאייר בשבילך.

איזה כבוד גדול לנכדה קטנה. כמה האמנת בי.

"אל תעשי לך מצב רוח" היית מפטירה כשעינך הרגישה קלטה בין תווי פני שמץ של עצבות.

ותמיד תמיד היית מפצירה בי שאסתרק."את רוצה שאני אביא לך

מברשת?" היית שואלת אותי בדאגה כנה

לא סבתא, כבר הסתרקתי. אני מתולתלת! ככה זה..."

הייתי עונה לך בחוסר סבלנות ואת היית מושכת גבה אחת, מנידה קלות את ראשך ו"מוותרת לי", עד לפעם הבאה.

יש לי עוד כך כך הרבה זיכרונות ממך סבתא שילוו אותי, נפרדת אני ממך היום

נוחי על משכבך בשלום,

אוהבת אותך מאוד.


תגובות לדף זה
תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

חסר רכיב