קיבוץ געש
קיבוץ געש
חסר רכיב

חברתי לדרך/ מאת אפרים ברקן

14/05/2019

ברגע שיפה קיבלה את מדי הצבא, היא הבינה שעליה להפעיל את כישורי התפירה שלה, כדי להתאים אותם למידותיה הפיצפוניות.

היא חיפשה פירצה בגדר של "מחנה 80", יצאה לתחנת האוטובוס, ושם נתקלה בשתי "מכיות", שהבחינו בה. יפה שמעה אותן מסתודדות : "תגידי לי, זאת לא  טירונית שלנו ?" אמרה אחת. "נראית לך ?", ענתה השנייה, "ציפלוחה כזאת ? לא, זאת בטח גדנעית".

אולי באותו רגע ממש, יפה החליטה שתמיד תעזור לכל חיילת או חייל אחרי הגיוס,שזקוק דחוף להתאמת מדים.

 

יפה נולדה ליד הים, ביפו הנטושה, ב-3 במאי 1949.

מבעד לחלון, בחדרה בעליית הגג, יכלה לראות את הים. נוף ילדותה שכל כך אהבה. בלילות, המציאה כל מיני פטנטים כדי שתוכל לקרוא עד שעה מאוחרת,

מבלי שהוריה יבחינו באור מתחת לדלת, כי הם אסרו עליה פעילות "מפוקפקת" זאת, מפחד שהיא "תקלקל את העיניים".

ב"עג'מי של שנות ה-50, בסמטאות של פשע וסמים, הסתובבה לבד ילדה בלונדית קטנה, גם בשעות הלילה, והגיעה תמיד בשלום לביתה.

לעולם התחתון של יפו היה "קוד אתי" ברור : לא נוגעים בדיירי השכונה, "הם משלנו". פעם שוטרים סמויים התמקמו בבית, לתצפת על השכנים ממול, כדי לסכל איזו עסקה קרובה. אחרי זמן מה הגיע הילד של השכנים הנ"ל,כדי לשאול אם השוטרים אולי רוצים לשתות קפה.

צלילי הילדות היו פעמוני כנסיות, וקולות ה"מואזין" שבקעו מן המסגדים.

קיבוצניקית, חבירה מאד קרובה של ההורים, עוד ממחנה העקורים באירופה, היתה מבריחה מדי פעם תרנגולת, בימי ה"צנע", כדי שלילדה יהיה מרק עוף.

די מוקדם אחרי שהכרנו, יפה לקחה אותי לראות את בית ילדותה, לא רחוק ממסעדת "יונס". כשהגענו יפה נעמדה במקום וסרבה להאמין : אין בית !

זה מאד כאב לה. מאד. כל כך רצתה לשתף אותי בעולם שהיה שלה, להראות לי כל פינה, ולקחו לה את זה.   נשארו  רק הזכרונות.

מישהו רצה שמהר מאד לא ישאר זכר מכל השכונה הנטושה הזאת,

וכל החורבות נלקחו לקרקעית הים, כדי להגדיל את החוף.

 

כמה שנים קודם, הוריה של יפה, יחד עם עוד עולים חדשים, הוסעו לבתים האלה. שם נאמר להם : "בבקשה, תסתדרו ביניכם".

אמא לובה מיד תפסה פיקוד : "דויד, ( האבא ), תעמוד שם, בדלת ההיא,

אני כאן, בחדר הזה, זה שלנו !!

שאף אחד לא יעבור ! תפסנו את החדרים הכי טובים".

 

לובה נולדה בוילנה, "ירושלים דליטא". קהילה יהודית מפוארת. היא היתה חבירה ב-BUND . בארץ המשיכה את הקשר איתם, ושרה במקהלה שלהם.

בארץ, ההורים דיברו כמעט רק באידיש, ויפה ספגה את האידיש העסיסית שלהם, שפה שהיא מאד אהבה.

 

אבל הם לא רצו שיפה תשלים את לימודיה בתיכון : "יותר חשוב ללמוד תפירה". יותר מאוחר ניסו לשדך לה מישהו ממשפחה עשירה

אבל שנראה כמו ההכי מכוער שבדמויות שמסתובבות במחזות של חנוך לוין.

יפה אהבה את הוריה, היא הבינה אותם :

הם רצו רק את הטוב בשבילה, ולכן היא עזבה את הבית מוקדם ככל האפשר.

 

היא עוד תגיע לתפירה, אבל קודם, הגורל החליט להתערב לטובתה.

בבית הספר פגשה במורה הדסה בן משה, ובמדריכים כמו האחים אליגון.  (עודד אליגון היה לשופט בית משפט שנים מאוחר יותר).

קאדר מחנכים ישראלי שורשי, כמו שהיה פעם.

המורה והמדריכים פתחו לה את עולם הספרות והכתיבה, ציור, מוסיקה, וטיולים ואהבת הארץ, ומה לא...

בחג העשור של מדינת ישראל, והיא בת 9 – 10, הגיעה יפה למקום הראשון בתחרות ציור ארצית לילדים, ונסעה עם המורה הדסה לירושלים,

לקבל את המדליה.

הן נסעו ברכבת, בתוואי הישן לירושלים, וטיילו ואכלו בעיר.  

החוויה הזאת תשאר איתה כל חייה.   

המדליה עוד אצלנו, כמו גם שני ציורים יפייפיים של המורה,

שהפכה מאוחר יותר לציירת.


בסיום לימודיה יפה הצטרפה לגרעין של תנועת "הצופים", שעבר הכשרה בקיבוץ יפעת, ולאחר מכן הצטרף לקבוצת שילר, כגרעין השלמה.

זכור לה שהיתה שם רק משפחה אחת של ארגנטינאים,

שנהגו בשבתות לארגן ASADO. הותיקים ה"ייקים" הביטו במחזה חיוורים, המומים ופעורי פה. "מיהם הברברים האלה ?!" שאלו.

לאחר "מלחמת ששת הימים", במסגרת הצבא, שרתה ב"נחל גולן", ברמה,

קרוב לגבול הסורי. האחזות שלא הפכה לקיבוץ, ופורקה מאוחר יותר. 

הפרק הבא היה במשרד החקלאות, בו עבדה כפקחית כותנה,

ועשתה קילומטרים בשדות עמק בית שאן, הידוע ב"חמימותו",

תוך רדיפה אחרי "הזחל הורוד".

 

יפה תמכה בי לאורך כל הדרך, והקריבה המון כדי לאפשר לי לשחק בתיאטרון, ולנסוע לפסטיבלים בעולם, לא פעם כשמצבה לא היה הכי טוב.  היא לא הסכימה בשום אופן שאוותר על נסיעות או על תכניות כלשהן.

היא גם עבדה שעות אין ספור, ימים כלילות, בתפירת התלבושות, בהמון הפקות שעשינו בקיבוץ כרמיה, ויותר מאוחר בגעש.

 

יפה היתה שונה. מיוחדת. מוכשרת בצורה מדהימה.

 

עכשיו היא ישנה. כמו שרצתה. בשקט. כבר לא סובלת.

 

 

בפראפרזה על אלתרמן, אפשר להגיד :

 

"היו יפות ממנה, אבל יפה כמוה אין".  (יפה במלעיל).

 

אפרים


תגובות לדף זה
תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

חסר רכיב