קיבוץ געש
קיבוץ געש
חסר רכיב

טיול לאפריקה/ מאת עתליה סקיבה

11/06/2019

רבים שואלים אותי "עתליה איך היה?" ספרי חוויות. מי שמחפש גלריות ומוזיאונים אין לו מה לחפש באפריקה. אני חיפשתי טבע ומצאתי ובשפע...

דרום אפריקה (נוצרים ומעט מוסלמים) לישראלי המצוי היא כמו כל ארץ אחרת המדהימה בנופיה ובשמורות הטבע שלה. "כיף התקווה הטובה" המציינת את הקו בין האוקיינוס האטלנטי לבין האוקיינוס ההודי. קייפטאון העיר מעניינת ומרשימה. הר השולחן וכל הצומח האנדמי (מקומי) עוצר הנשימה. שמורות הטבע הענקיות...

כיום כשאין יותר אפרטהייד , עדיין רואים ליד כל עיר את עיר הפחונים שלה – אנשים שעובדים בעבודה קשה אך לא מכניסה ואלה כמובן השחורים. ישנה אבטלה של בני 40 + כי הם אינם יודעים קרוא וכתוב, לעומת הצעירים שהם משכילים יותר ולומדים באוניברסיטאות. ביוהנסבורג סיירנו בסוואטו שהיתה שכונת העבדים ביוהנסבורג -  ברובע קטן שניקרא: אורלנדו מערב. 


בסוואטו עצמה מתגוררים 4  מיליון איש בצפיפות רבה.

לעומתה זימבבואה עולם שלישי שמנסה להתקדם. משדה התעופה ליוינגסטון בזמביה עד העיר ויקטוריה פולס נסענו עם שלושה רכבים... בעיר ביקרנו במפלים העצומים עם עוצמה אדירה ולא מנוצלת. דבר שלא יכולתי להבין מדוע לא מנצלים את הכוח הזה להפיק חשמל חינם לכל המדינה? חשמל בבתים יש רק בעיר במידה ואין הפסקת חשמל - דבר שחווינו על בשרינו למרות היותנו בחלק העשיר של העיר, וכמובן מים זורמים. בכפרים, מי שיכול לשלם יש לו חשמל ע"י סידור פרטי. מי שלא יכול לשלם אין לו חשמל בבית. לפעמים יש גנרטור לכמה שעות בערב... מי שיכול כספית מסדר לעצמו צינור למים ויש לו מים זורמים. למי שאין כסף מביא מהמעיין שהוא לפעמים במרחק של שלושה ק"מ. להתחתן עם כמה נשים אפשר חוקית למרות היותם נוצרים אין מונוגמיה, הגבר משלם בחתונה להורי הכלה הנוספת בפרות...  אך למי יש כסף... ולהאכיל הרבה פיות ולהלביש אותם וכו'... רק מעטים מרשים לעצמם. 


מדגסקר זהו אי גדול שאין לו אויבים ולכן אין מלחמות ויש צבא קטן מאד. השפה היא מלגסית. באי שמורות טבע רבות ושם ישנם הרבה סוגים של למורים – חיה אנדמית למדגסקר. הבתים קטנים עשויים מבוץ וקקי של הזבו (פרה עם גיבנת בגב), או בוץ עם ביצים – לא ידעו שאת הביצים אפשר לאכול... גם שם ניתן להתחתן עם הרבה נשים רק שזה מאד יקר – הרבה זבו... לנשים הנשואות. אין להם מספיק בשביל לשלם... מעטים מאד מרשים לעצמם וגם הם גרים בבתים קטנים מבוץ.

התשתיות על הפנים. כביש אחד משובש ומלא חורים לאורך המדינה. כל השאר כבישי עפר ללא מצא (כורכר דחוס). נפל עץ לא נורא עוקפים אותו. יש בוץ טובעני לא נורא אפשר לעקוף... לזה קוראים קיצורי דרך... הרחובות בעיר ובכפר הם ללא שמות והבתים ללא מספר. אפשר ללכת בקלות לאיבוד. הנהג שלנו שהיה גם המדריך  ניסה להגיע באור יום, לצערי לא תמיד הצלחנו – הנסיעה היא ללא אור ברחובות,  האנשים שחורים, וכל הריקשות אין להן מחזירי אור... נורא מפחיד לנסוע כך אבל לשמחתי תמיד הגענו ליעדנו.

האורז הוא המאכל הלאומי שלהם. אוכלים אורז שלוש פעמים ביום – בוקר, צהרים וערב. שדות האורז רבים מאד ובשלבים שונים שתמיד יהיה מה לאכול. ייבוש האורז נעשה על צידי הכביש (את האורז הזה אוכלים) או על יריעות בד בשדה. את הגידול בטרסות למדו מהיפנים. בטרסות מגדלים את כל שאר הירקות.

הנחלים והנהרות החומים הזורמים משמשים: לשתיה, כביסה, רחצה ולהעברת סחורה או תיירים כמונו במעבורת (רפסודה על קטמרן). באחד המעברים שלנו בנהר, נישבר הלהב של "המנוע" והמעבורת שטה לאן שרצתה... . הצוות הזריז שהיה על המעבורת תיקן את הלהב ע"י "הלחמה" – קשירת הלהב בחבלים והמשכנו לשוט בנהר. משה היה יוצא מדעתו – משתגע מצורת ההלחמה הזו... הכל אפשרי בארץ הזו.

האנשים שמחים וטובי לב הם לא מכירים משהו אחר. ישנם מלגסים שנסעו לאירופה וחזרו למדגסקר ומנסים לעשות משהו טוב לעם ולתיירות המתפתחת. אוטובוסים אין בכלל רק ואנים עמוסים לעייפה וגם הם לא בשעות קבועות. ראינו אנשים יושבים בצידי הדרך ומחכים, מחכים אולי יגיע משהו. הכי הרבה ינסו שוב למחרת. וכך הלאה.


 הנסיעות בתוך הערים מתנהלות ע"י ריקשות הנסחבות ע"י אופניים או אדם הרץ מלפנים וסוחב את הריקשה וע"י טוק טוקים. שאלתי את המדריך מדוע אין אוטובוסים והתשובה הייתה: מה יעשו כל הגברים המסיעים את הריקשות ?

 

חיפשתי טבע ופגשתי בהמון טבע וגם אנשים מאד שונים מאתנו. לא רק בצבעם אלא גם בהתנהגותם, סבלנותם הרבה והשמחה המתפרצת.



 







תגובות לדף זה
תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

חסר רכיב