קיבוץ געש
קיבוץ געש
חסר רכיב

ערב דתיים/ סיפור מאת סיליה קסטין

12/06/2019

"תועבה, תועבה !" צעק רבי נחמן הלוי, לאחר שהתעשת. קולו הדהד באולם הבריכות המלא מתרחצים. התועבה הלכה והתעצמה בתוך המבנה המלא אדים וטיפות מים. עוד מעט היא תתקוף ותנגוס באברכים התמימים אשר באו לכאן על מנת לתת לגופם להתענג במים החמימים. "לעצום עיניים" הרב פקד בטון סמכותי והקהל עשה את אשר ציווה. איזה כוח עליון שלף את רבי נחמן מהבריכה והוא רץ מהר לקראת התועבה כולו מטפטף ובעיניים רושפות מזעם. עוד מעט הן היו מתפרצות ולבה סמיכה ושורפת הייתה מכסה אותן. לבו פעם במהירות וורידיו בלטו מאוד תחת העור הלבן מאיימים לקרוע את המעטפת. הצלת העולם נפלה לידיו והוא היה מוכן למשימה. בדרך העיף מבט אל המתרחצים לוודא שאף אחד מתלמידיו לא פוזל אל החוטאת. אלה טבלו את עצמם במים כמו תיון היורד אל תחתית הכוס.

העפעפיים המוגפים היו כחיץ ביניהם אל החילוניות המפתה והבוגדנית. רק משה, בנו של הרב הציץ בנעשה, לא לפני שמצא פינה בין האברכים כך שאביו לא יתפוש את מבטו הצמא להרפתקה. כבר שנים שהוא מנסה להשתחרר מכבלי הדת. הכל התחיל לפני יום כיפור לאחר בר המצווה. הוא הצטרף לאביו והלכו לטבילת טהרה במקווה. היה שם צפוף. הוא לא ישכח איך התחככו אחד עם השני. ריח הזיעה והצפיפות הפכו את בטנו והוא הקיא על המים. אביו הרים את ידו וסטר לו בכוח.


איך אתה מעז על מים טהורים, להקיא ? ישמור האל, מה עשית ?

משה יצא מהמים, כשכל העיניים מופנות אליו וסמוק לקח את בגדיו וברח. לא עזרו המילים המנחמות של אמו. מאז לא הסכים לבוא למקווה בימים של צפיפות וגם כשהלך זה היה מלווה באיומים עקשניים של אביו.  אך תקרית זו פתחה סדק קטן בינו ובין טקסי הדת. סדק שהלך וגדל עם השנים.

מאז בר המצווה התרחק נפשית מאלוהים אך לא היה לו האומץ לקום ולעמוד מול אביו. שאלות רבות היו לו בלבו שתמיד נותרו ללא תשובות. לצד הפקפוק בכוחו של האל עמד תמיד הקושי היומיומי לחיות בצל אביו הנערץ בקהילה. הפריע לו שאמו שכל כך טרחה הייתה תמיד בצד, אביו לא שמע בקולה. נמאס לו לשמור על אחיו והכי קשה לו שלא הייתה לו פינה שקטה משלו.

עכשיו למים החמים הללו נעתר משה לבקשת אביו ובא. הרי הוא רב ובנו כל הזמן מתחמק ממצוות. כאן לפחות לא צפוף עכשיו. מסביבו האברכים נתנו דרור למחשבותיהם, אחרים מלמלו תפילה לתיקון הנעשה.

מרינה נכנסה לאולם בביטחון ובצפייה לפגוש כל מי שמוכן להתלהב מהביקיני החדש. אך הנה היא ניצבת כאן מול כמאה בחורים עבדקנים עם פאות מטופחות אשר התארכו עם כובד המים. הלובן הבהיק בעיניה.

 מרינה הייתה צריכה להסתובב על עקביה ולצאת אך מראם הלא צפוי סקרן אותה עד מאוד : גופם הרטוב, הידיים  הבהירות, הבטן הקטנה והשעירה. הפתעתה הייתה גמורה, היא קפאה על שפת הבריכה החמה עם בגד ים מזערי תוצרת ברזיל. שני חוטים הלכו שתי וערב וכיסו טפח וגילו אחוריים, אך כל זה בצבעים חינניים של ירוק ואדום ובמחיר מציאה. היום החליטה לבוא למרחצאות ולהפיג את המתח. כל השבוע עבדה קשה ורצתה ליהנות מסאונה טובה ומים מפנקים. היא נכנסה מהשער האחורי הרי הכירה כל פינה באתר כי מלצרה גם בו. לגבי מרינה הדת הייתה מילה של התבדלות. שם באוראל היכן שנולדה הייתה היהודיה היחידה בבית הספר. זאת שתמיד שונה, עכשיו כאן היא רוסיה. שוב הקיטלוג הזה שהיא שונאת כל כך. פעם היא בקבוצה אחת אחר כך בשנייה, אבל היא ואלוהים לא ידידים קרובים. לא נפגשו הרבה, בבית האתיאיסטי שהיא גדלה פסחו על הרבה מאוד טקסים.


מלבד ברית המילה והקבורה שום אירוע לא ממש הוקפד. עכשיו כשהיא מוקפת דתיים  השתוממה על שבילי הגורל שהביאו אותה לכאן. רוב הבחורים באולם היו צעירים בסביבות גילאי השלושים. אחד מהם הסתובב מכוסה כולו בפלסטרים אשר ניסו להסתיר קעקועים מתקופת הפורענות שלו. כל המחזה הזה שעשע אותה. היא התאפקה לא להתפרץ בצחוק. אולי ממבוכה. בטנה התכווצה והיא ניסתה לשאוף את עצמה פנימה עד היעלמות. אך הקוסמות לא עבדה. במקום זה שדיה נזקפו קדימה ויותר גבוה והם בלטו עוד יותר אך הביקיני הברזילאי עמד בלחץ והפטמות לא נחשפו. עד שנחמן צעק תועבה לקח כמה שניות.   בתוך ההמולה שהייתה שם היא לא שמעה את אנחות ההשתאות והפליאה של המתרחצים אך עד שעיניהם נעצמו בפקודה היא הבחינה במבטיהם המפשיטים את החוטים. רגליה הארוכות והשזופות עמדו איתנות ולא זעו, מאובנות היו קרוב לשפת אחת הבריכות. רק שפתיה רעדו כממלמלות תפילת מילוט, הזיעה גלשה על גופה העירום כמעט.


 היא פלטה "סליחה" מאוד מינורי שאף אחד לא שמע. עיניה טיילו בין האברכים וצלמו במוחה את פניהם, את השיער הגזור בקפידה והזקן אשר התפרע על הסנטרים. הפאות המגוחכות והלובן. לובן כמעט חולני אשר הגיע לבילוי בבריכות התרמו מינרלים ולהזיע בסאונות. מבטה נחת על מבטו של משה ושם נשאר. עיניו התכולות כצבע המים בבריכות עדיין הבריקו ובערו אך עכשיו הן עיינו ובחנו את הגוף  החשוף מולו. משה מצדו קיבל את מבטה כהזמנה לבוא לעזרתה. הוא התרומם ויצא מהבריכה בבת אחת ורץ אליה. רבי נחמן כבר עמד מולה וידיו רעדו. לפתע גם משה היה לצדה. אצבעותיו הזריזות משכו חלוק לבן  שהיה תלוי על יד הטושים והושיט אותו למרינה. היא הבחינה בדמיון ביניהם.

העיניים אותן העיניים, חשבה תוך שהיא לוקחת את החלוק שהגיש לה. מרינה לבשה אותו מהר. משה אחז בידה ורץ עמה אל שער האתר.

"לא" צעק אביו אך קולו הלך ונחלש באוזניי משה.

הם נכנסו בשקט למכונית שלה, משה ישב לצדה ויחדיו נסעו משם.


תגובות לדף זה
תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

חסר רכיב