קיבוץ געש
קיבוץ געש
חסר רכיב

איפה איפה עלי קאסם?/ מאת דב ניימן

13/06/2019

איני מתכוון להתחרות עם ספרו המפואר של חברי יצחק זילבר. ואומנם זה סיפור אישי עם הרפתקה שעברה עלי, טרם הגיעי לעלי קאסם. והסיפור שהיה כך היה: בשנת 1949,  אחרי שהיינו בקיבוץ מעברות כשמונה חודשים, העמסנו את כל מה שהיה לנו אז, מזוודות, ארגזים  ומיטלטלים נוספים והגרעין נסע, אבל אני... לא. אני נסעתי לגבעת חביבה, בשם הגרעין והתנועה הקיבוצית, להוכיח את כישרוני לקראת הבאות..... איך אני מנקה סירים, שזה אמר שניתן יהיה להיכנס פנימה.. לסירי מרק, יחד עם מספר חברים וחברות צעירים מקיבוצים אחרים, מצ'כיה, הונגריה. אחרי שבוע של עבודה כל אחד נסע לקיבוצו, ואני כמובן "לעלי  קאסם". טרם הנסיעה בגמר תפקידי, שאלתי היכן נמצא  השביל למקום "קסום זה".

ובכן, דבר ראשון נוסעים לחדרה, עם אוטובוס אגד, שאז היה בצבע חום וקטן ועלי לרדת במושב בני ציון, דרך מעברות צומת בית ליד. מיותר לספר לכם שקמתי שלוש פעמים לשאול את הנהג. מתקרבים? עוד מעט, אל תשכח אותי בבקשה, והנה נס, הנהג עוצר ואומר לי הגענו  ל"בני ציון". ירדתי, תודה לנהג, האוטובוס נסע.. ואני נשארתי לבד. יום חורפי, סגרירי. עברו כמה עגלות רתומות לסוסים, חמורים, עמוסות באוכל לבעלי חיים, זה היה נידמה לי בשעה 16:30, כשהשמש החלה לשקוע.

הכול מסביבי דממה. "תנועת העגלות פסקה" לפי הבנתי עתה, גם האוטובוס של יום שישי, היה האחרון. אני מסתכל מערבה התחיל להשחיר ומהכביש כקילומטר רואים פנס תלוי באמצע הדרך בתחילת המושב כפי שנוכחתי לדעת יותר מאוחר. אז אמרתי לעצמי, לא יתכן שזה המקום. החלטתי לחצות את הכביש שרוחבו שלושה מטר, והתחלתי ללכת לכיוון מזרחה. נתקלתי בעשבים גבוהים ופרצתי דרך ללא דרך. כחצי שעה ואולי יותר אני צועד כשעלי חבילת בגדי עבודה ונעליים על הכתפיים. מה לומר לכם, עייף ורצוץ, כמעט הגעתי אל גבולות ירדן, חושך מסביבי, תנים מייללים, אולי חשו בנוכחותי בין העשבים. החלטתי לחזור לכביש כשתנים מסביבי, ראיתי את עיניהם ,לא התקרבו אלי, אבל תן כידוע לכם זאת חיה טורפת, אולי חשו "במצוקתי" וליוו אותי.



אחרי כ-71 שנה לא מצאתי תשובה על התנהגותם אנסה להתייעץ פעם עם בעל מקצוע על הנושא.. אז התחלתי את המסע לכיוון ההפוך, מערבה לקראת המנורה בכביש קשה להליכה, בורות שקעים וכורכר. מה לומר לכם הייתי מותש, רעב וטרם הגעתי עד הפנס באמצע הכביש.

לפתע שלושה כלבים גדולים נעמדו סביבי ונבחו עד שבעל הבית הגיע צעק עליהם והם נרגעו. מהתנים ניצלתי מהכלבים ללא עזרת בעל הבית מצבי היה קשה. שאלתי אותו איפה עלי קאסם? היות ולא ידע עברית וגם לי היה חסר עוד הרבה ידע, ענה לי בגרמנית. לא הבנתי מה בפיו, (למי שלא יודע, מושב בני ציון נוסד על ידי קבוצה של עולים מגרמניה בשנת 1933, כשהיטלר עלה לשלטון). המשכתי מערבה ללא ידע ברור ולא ראיתי נפש חיה.

באזור שכולו פרדסים , איך שהוא ראיתי שביל והמשכתי ללכת. פתאום אני רואה פנס קטן מן הצד, הפעם לא חזרתי... הלכתי אחרי הפנס, עצרתי לרגע קט, נוגע בשער ברזל, שומע קול קורא סיסמה!!! הכרתי את הקול של חברי ביאלופולסקי, (לובן בעתיד) שהכרתי מבואנוס איירס, זה אני דב צעקתי, אז התחבקנו וסיפרתי את הסיפור שלי בקצרה, שאלתי איפה חדר האוכל והגעתי אבל.. חושך. לא היה כלום.

מצאתי את כפתור האור והאמת לא היה שם שום דבר, זה היה מאוחר מדי... הגעתי לבית גדול של עלי קאסם, היו בו מספר חברים שלא הכרתי, לא היתה מיטה לא היתה שמיכה ואני נרדמתי על הרצפה הקרה רעב ומותש. למחרת היום שבת, מצאתי את חבריי והלכתי לחדר האוכל. והנה כך הגעתי לעלי קאסם.


תגובות לדף זה
תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

חסר רכיב