קיבוץ געש
קיבוץ געש
חסר רכיב

פרידה מרדי/ מאת שקד שרויט

25/07/2019

רדי 
כמה ימים מאז שהחלטת לסיים את הכאב שלא נתן לך מנוח, החלטה קשה וכואבת לך ולכל אוהבך, החלטה, שכפי שאנו מבינים עכשיו יותר, לא הייתה החלטה מתוך ברירה, אלא מאין ברירה- כי הכאב היה ארוך מידי והשדים היו גדולים מידי.

רידלק- ב22 שנים האחרונות , מאז אסון המסוקים בו מתה נשמתך, נלחמת על חייך, מלחמה שלילה-לילה רדפה אותך. מעט מידי תקופות בהם הצלחת לנצח ולחיות, כמעט כמו כולם. אך רכבת ההרים הזו הייתה מעייפת, כואבת וארוכה ובסוף לא היה אור בקצה המנהרה. אתה היית מותש וחבול, בפצעים שאף אחד לא רואה חוץ ממך
אנחנו, חבריך הרבים, דאגנו, ניסינו למצוא לך מזור, אבל ללא הצלחה. כמה פחדתי מהיום הזה, כלכך פחדתי שתרים ידיים, כל כך רציתי שרק תצליח עוד פעם להתגבר עליהם ולפרוח. אבל לא היה בך כוח יותר.

החברות שלנו מאז ומתמיד התחילה בילדות המשותפת בבית הילדים, אח ממש. לאורך שנים רבות היינו שכנים בבית, ובשנים האחרונות שכנים בסטודיו.

רידלק, במשך השבוע האחרון, מאז שהלכת, הסטודיו הפך (או אולי המשיך) להיות מקום בו החברים והמשפחה מוצאים נחמה ואותך
כל אוהביך הרבים כל כך, מבקשים להיות בו, קרובים אליך ולמה שיצרת, משתפים זה את זה בסיפורי חייך, מנחמים בחברות ובאהבה הגדולה משותפת לכולנו - אתה
כל כך הרבה אנשים, כל כך הרבה סיפורים, על בחור גדול עם לב ענק, מלא חמלה, הכלה, נתינה אין סופית ואוהב כל אדם, כי זה מי שאתה היית באמת
בשנים האחרונות בהם הפעלת את הסטודיו, יצרת מרחב מאפשר של נתינה ומפגש בין לבבות, חברים חדשים וישנים, מאוסטרליה עד מצפה רמון, מצאו בו ובך את עצמם בזכותך ובזכות הנתינה והקבלה האין סופית שלך, של כל אדם כפי שהוא, נוצר סביבך מרקם חברתי חזק ומגוון, של חברויות ויצירה.
כך היה בחייך, וכך נרצה שימשיך גם אחרי שהלכת, כי זו הרוח שלך וזו צוואתך.
אני הינני, שקד שרויט, מתחייבת לפעול למען שימור מורשתך בכל כוחי, ולשמר את מיפעל חייך הצנוע כלכך והמדויק כלכך, בו בסטודיו יאפשר לכל מי שחפץ לבוא ולעבוד, ליצור, להיפגש ולזכור אותך בדרך זו.


היתה לי את הזכות להיות חברה שלך, לימדת אותי כל כך הרבה ואני מודה לך על ההזדמנות להיות פה איתך.

לא יצא לי להיפרד ממך, אז אולי אי שם את עדיין מחובר - אני אוהבת אותך מאוד , גאה בך מאוד, על כל הדרך והבחירות השונות בה, אני מתנצלת שלא הצלחתי להציל אותך או רק להחליש את הכאב הרב, מכבדת את בחירתך ללכת ומאוד מתגעגעת.

יהי זכרך צרוב בי וחיי, נוח על משכבך אח יקר שלי, סבלת מספיק
אוהבת וכואבת את לכתך, שקדה .




תגובות לדף זה
תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

חסר רכיב